חבישת הכיפה התחילה כמנהג חסידות, שחלק מהאנשים הקפידו שלא ללכת ארבע אמות ללא כיסוי ראש, כדי להתעורר ליראת שמיים. במשך הזמן התפשט המנהג בכל ישראל, עד שיצא מגדר מנהג חסידות והפך להיות מנהג מחייב, שלא לילך יותר מד' אמות ללא כיסוי ראש.
הכיפה היא כיסוי ראש כלשהו ולאו דווקא הכיפה אותה אנו לובשים כיום, ואכן לא בכל מקום היהודים לבשו דווקא כיפה, אלא יש מקומות שלבשו כובעים וכדו', מעולם לא היתה הלכה או מנהג ללכת דווקא עם כיפה שחורה.
בתקופה מאוחרת יותר במיוחד באירופה התפשטה הכיפה השחורה, ואכן היום אצל החרדים נהוג בד"כ ללכת עם כיפה כזאת, אך אין לזה מקור הלכתי.
הרב נריה הוא זה שהחל ללכת עם כיפות סרוגות שאישתו סרגה לו, ובעקבותיו הולכים היום בציבור הדתי לאומי.

אם כן אין זה מנהג רבותינו ללכת עם כיפה שחורה, ואין זו הלכה, זאת הכיפה שהיתה בתקופתם, וכך הלכו בתקופתם תלמידי החכמים. בימנו ישנם תלמידי חכמים רבים ההולכים עם כיפה סרוגה.

ישנו בימנו דווקא עניין למי שדתי לאומי שילך דווקא עם כיפה סרוגה, שהרי היום הכיפה, מסמלת גם השתייכות
לקבוצה מסויימת, בעוד שכיפה שחורה מסמלת השתייכות למגזר החרדי, כיפה סרוגה מסמלת השתייכות לזרם הדתי לאומי.

********************************************************

יצא לי השבת להתארח בישיבת כפר הרא"ה. בשבת אחה"צ ישבתי עם הרב פתחיה, בנו של הגרמ"צ נריה זצ"ל ושמעתי ממנו את הסיפור כפי ששמע מאביו הקדוש: באותה תקופה היתה בושה ללכת ברחוב עם כיפה, אנשים הסתובבו עם ברטים וכובעים. הכיפה היתה שחורה בשביל שלא תבלוט כל כך ותשתלב עם שערות הראש. הדבר חרה מאוד לגרמ"צ נריה שהחליט לא עוד, חייבים שהכיפה תבלוט על הראש, שאנשים יהיו גאים ביהדותם, צריכים ליצור כיפות צבעוניות
באותה תקופה הזדמנה לישיבה מישהי מהקיבוץ הדתי שיצרה כיפות מצמר דווקא, האפשרויות של יצירת כיפה צבעונית רבות יותר כשעושים אותה מצמר. הגרמ"צ נריה התלהב והזמין כיפה צבעונית אחת מצמר, וירא כי טוב והחליט: תלמידי הישיבה לא יתביישו עוד בכיפתם ויהדותם,הם יוציאו את הציציות החוצה ויחבשו על ראשם כיפה צבעונית מצמר, או בקיצור כיפה סרוגה. כך היא נולדה וכך נולד המנהג..

בניה חורב

שתף: